בשנת 2016 נוספה ל"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" אפשרות חדשה, חלופית למינוי של אפוטרופוס לאדם שאיננו עצמאי ונעדר יכולת להתנהל בכוחות עצמו.
האפשרות החדשה היא עריכת "ייפוי כוח מתמשך".
הרעיון ברור: לאפשר לאדם צלול ועצמאי בדעתו לחתום בהיותו במצבו הנוכחי, הצלול על מסמך משפטי שבו הוא ממנה אדם או מספר אנשים שיהיו אחראים למלא את רצונותיו ולנהל את שגרת חייו בעתיד, במידה והוא לא יוכל לעשות זאת לבד.
במאמר מוסגר יצוין כי לצד מסמך ייפוי כוח מתמשך מציע החוק החדש גם אפשרויות נוספות כמו למשל קביעת "הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס".
ייפוי כוח מתמשך נחתם הן על ידי הממנה והן על ידי מיופה הכוח, ומופקד אצל משרד המשפטים – האפוטרופוס הכללי, ושם הוא "ממתין" למקרה הצורך.
אם אכן יהיה צורך, כלומר אם האדם יהיה זקוק בעתיד לעזרה בחייו, אזי מיופה הכוח יפנה למשרד המשפטים ויבקש להפעיל את ייפוי הכוח, כלומר להכניס אותו לתוקף מלא על מנת שהוא יוכל למלא את המשימות שהטיל עליו הממנה.
אחת השאלות החשובות והמעשיות ביותר בדיני ייפוי כוח מתמשך היא "מי יקבע כי האדם הממנה איננו עוד כשיר וכי יש להכניס את המסמך לתוקף"?
ובכן, החוק עצמו מציין שהאדם הממנה רשאי לקבוע כי הכרזה על העדר כשירותו תהיה על פי "חוות דעת מומחה", או "בדרך אחרת", אך בתנאי יסודי שמיופה הכוח לא יהיה הגורם שקובע אם יש להכניס את המסמך לתוקף, וזאת על מנת שלא ייווצר ניגוד עניינים בין הממנה לבין מיופה הכוח.
לאחרונה אושרו התקנות שקובעות את אמות המידה לחוות הדעת הקובעת את מצבו של הממנה. בין היתר קובעות התקנות מי הם הגורמים שמוסמכים לתת חוות דעת זו, אילו פרטים ייכללו בחוות הדעת, ועוד.
התקנות החדשות קובעות כי רופאים מומחים לנוירולוגיה, פסיכיאטריה, גריאטריה, פנימית, משפחה, פסיכולוגים קליניים, ואחרים יהיו מוסמכים לעניין הקביעה מתי אדם איננו "מבין בדבר" וכי הגיעה העת לממש את ייפוי הכוח שהוא כתב בעבר.
עוד קובעות התקנות את האופן שבו ייערכו הבדיקות תוך שמירה על כבודו ופרטיותו של הממנה והקפדה שהמומחה יתקשר באופן ישיר עם הממנה, ובשפה פשוטה ככל שניתן.
בהקשר זה של התקנות החדשות, יש לציין 2 נקודות חשובות נוספות:
הראשונה, החוק כאמור מאפשר לממנה לקבוע באופן עצמאי דרך אחרת לפיה ייקבע שיש להכניס את ייפוי הכוח לתוקף. יחד עם זאת, חשיבותן של התקנות באה לידי ביטוי בכל אותם מקרים רבים בהם הממנים סומכים ידם על הוראת החוק הקובעת שהכניסה לתוקף תהא מותנית ב"חוות דעת מומחה".
והשנייה, קיומה של חוות דעת לעניין צלילותו של הממנה רלבנטית גם לשלב הכנת המסמך, כאשר האדם עצמאי וצלול לכאורה, ועם כל זה הגורם שמכין את המסמך מבקש לקבל אסמכתא חוקית ורשמית לכך שהאדם אכן במצב קוגניטיבי המאפשר לו הכנת מסמך זה. לעניין זה קובעות התקנות כי גם עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק יוכלו לחוות דעתם בשלב ראשוני זה ככל שמדובר בממנים בעלי מוגבלות או באזרחים ותיקים.
בסיכומו של דבר, התקנות החדשות מסדירות מרכיב יסודי וחשוב במסמך ייפוי הכוח המתמשך. הדבר צפוי להעניק בטחון רב יותר למתעניינים בכלי זה, ולהתגברות התופעה של השנים האחרונות בה אנשים חותמים מראש על מסמך ייפוי כוח מתמשך, וחוסכים מעצמם את הסיכונים והמגרעות הטמונים בפתרון הוותיק יותר – אפוטרופסות.