עד לשנת 2016 הפתרון היחיד לאדם שהיה מאבד את כשירותו ולא היה מסוגל עוד לטפל בענייניו באופן עצמאי היה מינוי של אפוטרופוס עבורו על ידי בית המשפט.
התיקון לחוק שהביא לעולמנו את "ייפוי הכוח המתמשך" יצר למעשה אלטרנטיבה מעולה שלא הייתה קיימת קודם לכן, שעיקרה: אדם בוגר וצלול רשאי להחליט מראש מי יהיה / יהיו אחראי/ם על ענייניו ככל שהוא יהפוך בעתיד ללא צלול ויאבד את כשירותו המשפטית לבצע פעולות באופן עצמאי.
כאמור, מדובר בפתרון טוב, אך יחד עם זאת, לעיתים הוא פתרון מוגבל. כך למשל כאשר הממנה הוא אדם שאחראי ומטפל בשגרה במישהו אחר, וכאשר הוא חותם על ייפוי הכוח המתמשך הוא מבקש שמיופי הכוח ימשיכו וידאגו לאותו אדם שהוא אחראי לו.
האפשרות הזו איננה ישימה בפועל משום שההגדרה של ייפוי כוח מתמשך היא מינוי של מיופי כוח שיטפלו בעניינים של הממנה עצמו ולא של אנשים אחרים, גם אם בשגרה הם נמצאים תחת חסותו של אותו ממנה.
לדוגמה: אם חד הורית שמטפלת בשוטף בבנה התינוק. האם היא למעשה האפוטרופוס הטבעית של התינוק, ומאחר והיא מגדלת אותו לבדה, היא מבקשת שבמסגרת הכנת ייפוי כוח מתמשך עבורה יובטח גם שלומו ועתידו של בנה, במקרה שבעתיד היא לא תוכל לעמוד לצידו חלילה.
ואולם, מאחר ובמסמך ייפוי כוח מתמשך הממנה יכול לתת הנחיות ביחס לעצמו בלבד: איך הוא מבקש שמיופי הכוח שלו יפעלו ביחס לרכושו, גופו וכד', הרי שהמשאלה ביחס לילד הקטין צריכה להיעשות באמצעות מסמך אחר, שנקרא: "מסמך הבעת רצון".
במסמך הבעת רצון, יכול אדם שהוא הורה של קטין, או שהוא אפוטרופוס של קרוב משפחה לבקש שמישהו מסוים ימונה כאפוטרופוס עבור הקטין, וידאג לכל צרכיו, בשעה שהוא עצמו לא יוכל למלא את תפקידו. במסגרת המסמך ניתן לקבוע הנחיות ובקשות מפורטות ביחס לקטין, לדוגמה: היכן כדאי שהילד ילמד, סביבת מגורים, סביבה חינוכית, השקעת כספים לעתידו של הילד וכיוצא בזה.
על מסמך הבעת רצון חותמים הממנה והאפוטרופוס המוצע-העתידי הרשום במסמך, והוא נחתם בפני עורך דין שמוסמך לעריכת ייפוי כוח מתמשך.
בשולי הדברים, אציין כי הדברים נכונים בשינויים מסוימים גם בנוגע לצוואה. כלומר הורה רשאי לקבוע בצוואתו הוראה/בקשה שאדם מסוים ימונה להיות אפוטרופוס של ילדו, לאחר מותו.